מכון שכטר למדעי היהדות

מכון שכטר למדעי היהדות מכון שכטר למדעי היהדות מזמין אתכם למסע אינטלקטואלי בנתיבי המרחב והזמן, ובמעמקי הידע והיצירה היהודית.

סליחה על השאלה! נרשמתם כבר לערב הפתוח שיתקיים במכון שכטר בין כסה לעשור? מכון שכטר פותח את השערים, ואתם – וחבריכם – מוזמנ...
08/09/2026

סליחה על השאלה! נרשמתם כבר לערב הפתוח שיתקיים במכון שכטר בין כסה לעשור? מכון שכטר פותח את השערים, ואתם – וחבריכם – מוזמנים לערב פתוח לקראת שנת הלימודים תשפ"ז שיוקדש לשאלות שמעניינות אותנו ואתכם בפתחה של השנה החדשה:

מה יש למקרא לומר על הרפורמה המשפטית❓
מה הייתה עמדת חז״ל על עסקת החטופים❓
מה יש לפילוסופיה היהודית לומר על הנצחה וזיכרון❓

יחד נעסוק בשאלות אלו ואחרות בערב מיוחד בהשתתפות הסגל האקדמי במכון.

בואו לשמוע ולהשמיע, לשאול ולתהות, ולגלות את כל תחומי הלימוד הייחודיים במכון שכטר: מהמקרא וספרות חז״ל ועד אמנות ועיצוב זיכרון, ליווי רוחני ולימודי ארץ ישראל וירושלים.

חברים כבר הזמנתם?

📌 יום רביעי | ה' בתשרי (16 בספטמבר) | בשעה 18:00

>>> מומלץ להירשם מראש. הקישור להרשמה ולשליחת שאלה מראש בתגובה הראשונה 👇

מחכים לכם לערב שכולו שאלות ותשובות!

פקודה או הלכה – מי ומה עומד מאחורי סירוב לוחמי צה"ל - צבא ההגנה לישראל לצאת לפעילות מבצעית בעזה עם פרמדיקית בשירות חובה?...
07/09/2026

פקודה או הלכה – מי ומה עומד מאחורי סירוב לוחמי צה"ל - צבא ההגנה לישראל לצאת לפעילות מבצעית בעזה עם פרמדיקית בשירות חובה?

צפו ברב פרופ' דוד גולינקין בריאיון בתוכנית הבוקר של ערוץ כנסת על סירוב הפקודה של חיילים דתיים מגדוד רותם בחטיבת גבעתי לצאת לפעילות מבצעית בעזה – שבסופו של דבר בוטלה – מכיוון שפרמדיקית הייתה אמורה לנסוע איתם בנמ"ר.

האם ישנה הצדקה הלכתית לסירובם? האם סירוב הפקודה אסור על פי הלכה? >>> התשובות לשאלות אלו ואחרות בקישור שבתגובה הראשונה 👇

כמה מילים על "תרבות־הדיבור היהודית" לכבוד יום פטירתו של ה"חפץ חיים" (כ"ד באלול) – הרב ישראל מאיר הכהן קגן מראדין (1839 ב...
06/09/2026

כמה מילים על "תרבות־הדיבור היהודית" לכבוד יום פטירתו של ה"חפץ חיים" (כ"ד באלול) – הרב ישראל מאיר הכהן קגן מראדין (1839 בקרוב – 1933) – מחשובי הרבנים במזרח אירופה לפני השואה;

"חפץ חיים" נהג לספר על אדם פטפטן, שכל היום היה מרכל ומסכסך בין בני הקהילה שלו. יום אחד קרא לו רב קהילתו וביקש ממנו לקחת כרית מלאה בנוצות ולפזר אותה ברוח. מייד אחר כך, דרש ממנו הרב לאסוף את כולן, אך הנוצות כבר התפזרו לכל עבר.

הנמשל למעשייה ברור: המילים הרעות שהפיץ אותו אדם כבר התפזרו בעולם, וגרמו נזק. כלומר, כל מילה שאמרנו וכתבנו – במיוחד בעידן הרשתות החברתיות – מוצאת את דרכה לכל ארבע קצוות תבל.

עם זאת, ה"חפץ חיים" טען שאפשר וצריך לדבר. אפילו חובה לדבר. אך צריך לומר את הדברים במילים טובות ומחזקות. החפץ חיים הדגיש אפוא את חשיבותה של מצוות ה"תוכחה", המצווה להביע ביקורת על עבירות ולהעמיד על טעויות, אך מתוך כבוד ואהבה. הוא האמין שיש לפזר "נוצות" בעולם, אבל עליהן להיות "נוצות" טובות, בונות ומחזקות.

רבי ישראל מאיר הכהן קגן היה מייסד וראש ישיבת ראדין ומחבר הספרים "משנה ברורה" (העוסק בהלכות לשון הרע), "שמירת הלשון" וה"חפץ חיים". הוא הקדיש את מפעל כתיבתו לשמירת הלשון, והיה ידוע כמי שישם בעצמו הלכות אלו ונזהר מאוד מכל לשון הרע. כמו כן, הוא הדגיש באופן כללי את חשיבות המצוות שבין אדם לחברו, הבאים לידי ביטוי בספרו "אהבת חסד" ובספרים נוספים שכתב.

ספרו "משנה ברורה", ראה אור בשישה כרכים, והוא חיבור הלכתי על סדר אורח חיים של השולחן ערוך, שמסכם את חידושי ההלכה בספרים שהתחברו אחרי השולחן ערוך, שהפך עם השנים לקודקס הלכתי חשוב ביותר של הציבור האשכנזי (ובעל השפעה רבה גם על עדות המזרח). על אף שזהו חיבורו הגדול ביותר, שנכתב משך 22 שנים, נודע הרב ישראל מאיר בציבור כמחבר ה"חפץ חיים" בשל רצונו להדגיש את חשיבותם של הלכות לשון הרע, ולחנך את הציבור שאין לזלזל בהן.

החפץ חיים נודע גם בציפייתו לגאולה ועודד כהנים ואחרים ללמוד את הלכות עבודת הקורבנות וסדר קדשים. לשם כך הוא חיבר את הספר "ליקוטי הלכות" וייסד כולל מיוחד בישיבתו ("כולל קדשים") לעיסוק בנושא. הוא אף ערך הכנות לביאת המשיח והאמין שהימים הם ימי עקבתא דמשיחא ושהתקיימו כל סימני הגאולה הנזכרים בתלמוד. הוא האמין שעם ישראל יחזור לארצו בליווי ניסים גלויים, ונבואות הגאולה יתגשמו כפשוטן.

עם זאת, קיימות גם עדויות שהחפץ חיים חזה את השואה ועל כן זרז לתשובה ולמעשים טובים כדי למנוע את רוע הגזרה.

לחפץ חיים הייתה תפיסה חברתית מפותחת ופורצת דרך: הוא הסכים להקמת תנועת בית יעקב לחינוך תורני לבנות – דבר שהיה חידוש גדול ומעורר התנגדות באותם הימים, ודאג לשמירת שבת של יהודים במקומות עבודה שונים. הוא פעל לטובת פועלי בתי חרושת יהודים שלא יצטרכו לחלל את השבת, ועשה לסגירת הבורסה באנטוורפן שבבלגיה ביום השבת, בשל היות רוב סוחריה יהודים.

על שמו נקראו רחובות רבים בישראל, ובראשם רחוב בשכונת זיכרון משה בעירנו ירושלים, שבחרה לקרוא רחוב על שמו עוד בחייו, וכן הקיבוץ הדתי "חפץ חיים".

ערב השנה החדשה, ובימים של חשבון נפש ושל תשובה, נאחל שנדע מתי לשתוק ומתי לדבר.
שבוע טוב.



בתמונה: רחוב חפץ חיים בירושלים, באדיבות "קפדניקו" ובאמצעות מיזם ויקישיתוף.

"וְהַגַּעְגּוּעִים סְגוּרִים בִּי כְּבוּעוֹת אֲוִיר בְּכִכַּר הַלֶחֶם." [יהודה עמיחי] – היום, כ"ב באלול, אנחנו מציינים 2...
04/09/2026

"וְהַגַּעְגּוּעִים סְגוּרִים בִּי כְּבוּעוֹת אֲוִיר בְּכִכַּר הַלֶחֶם." [יהודה עמיחי] – היום, כ"ב באלול, אנחנו מציינים 26 שנים לפטירתו של המשורר יהודה עמיחי, מגדולי המשוררים הישראליים במאה העשרים. לזכרו, בחרנו להביא כאן שורה משירו "אימי אפתה לי את כל העולם".

יהודה עמיחי (1924–2000) היה משורר, סופר ומחזאי ישראלי, חתן פרס ישראל לשירה לשנת התשמ"ב (1982).

הוא נולד בשם לודוויג פּפוֹיְפֶר בווירצבורג שבדרום גרמניה למשפחה יהודית שומרת מצוות. בילדותו למד בגן ילדים ובבית ספר יהודי. משפחתו עלתה ארצה כשהיה בן 11. הם התגוררו כשנה בפתח תקווה, ואחר כך עברו לירושלים, שם גם סיים את לימודיו בבית הספר התיכון הדתי "מעלה" בירושלים.

יהודה עמיחי כינס ברשימה את היצירות והסופרים שהוא אהב: "התנ"ך והתפילות, שמואל הנגיד, עגנון. תומאס מאן, קפקא, ג'יימס ג'ויס, הרמן ברוך, אווא יונסון, אודן, ג'ון בארימן, טד יוז ואלן דוגאן. אני אוהב את אלזה לסקר שילר, נתן זך, רילקה, צזאר וייחו, יוג'ין מונטאלה , קוואזימודו. השתדלתי לציין ברשימה הזאת את אלה שנשארתי נאמן לאהבתי אליהם. הייתי יכול להוסיף."

לזכרו הבאנו כאן שורת שיר שהיא תמצית הגעגוע. געגועינו ליהודה עמיחי. יהי זכרו מבורך.



בתמונה: עיבוד לתמונתו של יהודה עמיחי קורא משיריו בבית הקפה תמול שלשום בירושלים, באמצעות מיזם ויקישיתוף.

פותחים שנה בערב עיון חגיגי להשקת ספרו של ד"ר יאיר פז - מייסד המסלול ללימודי ירושלים וארץ ישראל בשכטר: "עיר ללא עורף: רכי...
03/09/2026

פותחים שנה בערב עיון חגיגי להשקת ספרו של ד"ר יאיר פז - מייסד המסלול ללימודי ירושלים וארץ ישראל בשכטר: "עיר ללא עורף: רכישת קרקעות בסביבות ירושלים בידי יהודים בתקופת המנדט" – יום רביעי, ה' בתשרי (16 בספטמבר) במוזיאון ארצות המקרא, ובשיתוף קק״ל - קרן קימת לישראל והוצאת הספרים של אוניברסיטת בר־אילן.

ערב העיון יוקדש לעירנו ירושלים בראשית תקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל, ויתמקד בשאלה מדוע לא הוקמו יישובים יהודיים סביב ירושלים בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל.

בערב העיון נתמקד בשאלות המרכזיות שבהן עוסק הספר: מה היו הגורמים למיעוט רכישת הקרקעות במרחב שסביב ירושלים? האם ההנהגה הציונית לא הייתה מעוניינת ברכישתן? האם נעשו ניסיונות שנכשלו, או שמא נרכשו קרקעות, אך המאמצים ליישבן לא צלחו? והאם ההתיישבות המצומצמת הייתה תוצאה של מחסור בקרקע חקלאית זמינה, תוצאה של אילוצים ביטחוניים או של סירוב מצד בעלי הקרקעות הערבים למכור את אדמותיהם?

בין בכירי חוקרי ארץ ישראל ותולדות ההתיישבות והציונות שישתתפו בשני מושבי הכינוס:
פרופ' יוסי כ"ץ, פרופ' ריכב (בוני) רובין, פרופ' יוסי בן־ארצי, פרופ' עירית עמית, פרופ' חיים שפירא, ד"ר מיכל אורן, ועוד.

📌 יום רביעי, ה' בתשרי תשפ"ז (16 בספטמבר 2026) | בשעה 19:00 | מוזיאון ארצות המקרא בירושלים

הכניסה חופשית בהרשמה מראש בלבד!

>>> הקישור להרשמה בתגובה הראשונה👇

 : "לִי נָקָם וְשִׁלֵּם" (דברים לב, לה) – בכ' באלול תשי"ב (אז, 10 בספטמבר 1952) חתמו מדינת ישראל באמצעות ועידת התביעות ו...
02/09/2026

: "לִי נָקָם וְשִׁלֵּם" (דברים לב, לה) – בכ' באלול תשי"ב (אז, 10 בספטמבר 1952) חתמו מדינת ישראל באמצעות ועידת התביעות והרפובליקה הפדרלית של גרמניה על "הסכם השילומים" (Wiedergutmachung, בגרמנית "תיקון העוול").

על פי ההסכם העבירה גרמניה המערבית (הרפובליקה הפדרלית של גרמניה) לישראל במשך שנתיים סכום של כ־3 מיליארד מארק מערב גרמני כפיצוי על העול הכבד שנפל על מדינת ישראל ליישב מחדש מספר גדול של פליטים יהודים חסרי אמצעים שנעקרו מביתם ואיבדו את נכסיהם בתקופת השואה בשל פשעי הנאצים. ההסכם נחתם בבניין עיריית לוקסמבורג, ונכנס לתוקף במטה האומות המאוחדות בניו יורק, ביום 27 במרץ 1953, עם חילופי כתבי אישור של הממשלות, והביא גם להפשרה הדרגתית ביחסי גרמניה המערבית וישראל שנים אחדות לאחר מלחמת העולם השנייה.

עוד בראשית מלחמת העולם השנייה עלה הרעיון שהגרמנים יצטרכו לשלם פיצויים על הרכוש שגזלו מהיהודים ועל הסבל שגרמו להם, ככל הנראה בהשפעת תשלומי העונשין שהוטלו על גרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה.

בשנת 1945, לאחר כניעת גרמניה, הגיש חיים ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית העולמית, תביעה בשם העם היהודי לפיצויים מבעלות הברית. תביעתו של ויצמן הייתה אחת מבין תביעות רבות שהגישו מדינות שונות לבעלות הברית. עם זאת, תביעתו של ויצמן הייתה תביעה של עם ולא של מדינה, ועל כן היא נדחתה.

רק לאחר הקמתה של מדינת ישראל ב־1948 והקמתן של שתי המדינות הגרמניות החדשות, כשנה לאחר מכן, החלו להבשיל התנאים להסכם.

בפברואר 1950 התקבלה החלטה בממשלת ישראל לפתוח במשא ומתן ישיר עם גרמניה המערבית על הפיצויים האישיים ("רנטות"), ובספטמבר אותה השנה מונתה ועדה מיוחדת לטיפול בעניין הפיצויים האישיים והכלליים בהמלצת משרד החוץ. ההחלטה לפנות לגרמניה נבעה מהמצב הכלכלי הקשה בארץ.

באפריל 1951 נפגשו לראשונה בחשאיות דוד הורוביץ, מנכ"ל משרד האוצר, ומוריס פישר משגרירות ישראל בצרפת עם קנצלר גרמניה המערבית קונראד אדנאואר. בפגישה הביע הקנצלר נכונות לפצות את העם היהודי ולהכריז שגרמניה נוטלת על עצמה את האחריות על פשעי הנאצים כלפי העם היהודי.

בסתיו 1951 כינס יו"ר הסוכנות היהודית לארץ ישראל והקונגרס הציוני העולמי, נחום גולדמן, פגישה בניו יורק בהשתתפות 23 ארגונים יהודיים לאומיים ובין לאומיים ראשיים. המשתתפים הבהירו כי השיחות עם גרמניה אמורות להיות מוגבלות לתביעות חומריות בלבד, וכך נולדה ועדת התביעות.

מרגע חשיפת המשא ומתן הישיר עם גרמניה, בדצמבר 1951, הייתה מדינת ישראל הקטנה כמרקחה. שני עיתוני הערב, "מעריב" ו"ידיעות אחרונות", נקטו עמדה ברורה נגד הסכם, כמו גם מפלגות פוליטיות מימין ומשמאל.

ב־6 בינואר 1952 החליטה כנסת ישראל ברוב דוחק לייפות את כוחה של הממשלה לנהל את המשא ומתן. באותה העת, המחאה נגד ההסכם הגיעה לשיאה. למחרת, קיימו מתנגדי ההסכם הפגנת ענק (במונחים של הימים ההם) בירושלים. ההפגנה נפתחה בהתכנסות בכיכר ציון בירושלים ובנאומו של מנהיג האופוזיציה מנחם בגין, שקרא בנאומו לאי תשלום מיסים ולמרי אזרחי. משם צעדו המפגינים לבניין הכנסת הישנה ברחוב המלך ג'ורג'.

חרף ניסיונות המשטרה לבלום את המפגינים באלות ובגז מדמיע, צבאו המפגינים על הכנסת והשליכו אבנים לתוך אולם המליאה. במהלך ההפגנה נפצעו כמאה שוטרים, ח"כ חנן רובין נפגע מאבן בראשו וכמה חברי כנסת נפגעו מרסיסי החלונות המנופצים. עיתון "הארץ" תיאר את רחבת הכנסת באותו היום כ"שדה קרב". בגין נשא נאום חריף מאוד בתוך המליאה, וכינה את בן גוריון "פשיסט" ו"חוליגן". בעקבות נאומו החריף והתנהגות חברי מפלגתו, הורחק בגין מהכנסת לחודשים אחדים.

בסופו של דבר, במארס 1952 החל המשא ומתן בין הצדדים בעיירה וסנאר (Wassenaar) בהולנד, וכעבור כחצי שנה נחתם ההסכם במעמד קנצלר גרמניה המערבית קונראד אדנאואר ושר החוץ הישראלי משה שרת. נחום גולדמן, יו"ר הסוכנות היהודית, חתם על ההסכם כנציג העם היהודי.

איש מן החותמים לא נשא דברים במעמד החתימה. ההסכם הובא לאישור הבונדסטאג (בית הנבחרים הפדרלי של מערב גרמניה) ב־18 במארס 1953, ועבר ברוב דחוק.

לאחר חתימת ההסכם שלחה מדינת ישראל משלחת מיוחדת לפיקוח על ביצע ההסכם שישבה בעיר קלן, ובסופו של דבר הפכה למשרד האינטרסים הישראלית. תחילה, התמקדו יחסי ישראל וגרמניה במישור המסחרי, ובהמשך נרקמו גם קשרים ביטחוניים.

למרות שבהסכם הוגדרה גרמניה המערבית כמדינת אויב, בשנת 1956 ביקשה מדינת ישראל לכונן עמה קשרים מדיניים, אך הבקשה נדחתה בשל החשש מן החרם הערבי על גרמניה. רק בשנת 1965 – לאחר שגרמניה נתקה את קשריה הדיפלומטיים עם מדינות ערב – היא כוננה קשרים דיפלומטיים עם ישראל, והחלה להעניק לה גיבוי דיפלומטי בין לאומי.

Claims Conference in Israel ועידת התביעות בישראל
#גרמניה

בתמונה: ההפגנה ליד משכן הכנסת הישנה (בין פרומין) בשנת 1952. אוסף ברונו רוטנברג. באדיבות קרן מיתר והספרייה הלאומית ובאמצעות מיזם ויקישיתוף.

אֲנִי כּוֹתֵב אֶל הַמַּעֲתִיקִים.אֶל הַלּוֹחֲשִׁים בַּחֲשָׁשׁ זֶה אֶל זֶה.אֶל הַחוֹרְטִים אֶת אַהֲבָתָם עַל הַשֻּׁלְחָנו...
01/09/2026

אֲנִי כּוֹתֵב אֶל הַמַּעֲתִיקִים.
אֶל הַלּוֹחֲשִׁים בַּחֲשָׁשׁ זֶה אֶל זֶה.
אֶל הַחוֹרְטִים אֶת אַהֲבָתָם עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת.
אֶל הַמְּאַחֲרִים. אֶל אֵלֶּה שֶׁבּוֹהִים
מִבַּעַד לַחַלּוֹנוֹת. בִּשְׁבִיל אֵלֶּה שֶׁשּׁוֹכְחִים
אֶת הַמַּחְבָּרוֹת. בִּשְׁבִיל מִי שֶׁנִּרְדַּם עַל מוֹשָׁבוֹ.
בִּשְׁבִיל אֵלֶּה שֶׁלֹּא יוֹדְעִים אֶת הַתְּשׁוּבוֹת.
בִּשְׁבִיל זוֹ שֶׁמּוֹחֶקֶת אֶת מָה שֶׁכָּתְבָה.
בִּשְׁבִיל אֵלֶּה שֶׁתָּמִיד יוֹשְׁבִים
בַּקָּצֶה. בִּשְׁבִיל זֶה שֶׁקָּם
פִּתְאוֹם וְיוֹצֵא.
[איגרת אל הילדים/ אלי אליהו]

לכבוד שנת הלימודים שנפתחה הבוקר אנחנו מקדישים את שירו הרגיש של המשורר אלי אליהו לכל ילדי ישראל (וגם להוריהם), ובמיוחד לתלמידים ה"נוכחים־נפקדים" בגנים ובכיתות, שבעבורם הכיתה היא הרבה יותר מלוח וגיר, וארבעה קירות.

שנת לימודים טובה ומוצלחת!



בתמונה: חדר כיתה א בבית הספר ויתקין בתל אביב. התמונה צולמה לקראת יום העצמאות ה-25 של מדינית ישראל, בחודש מאי 1973. באדיבות הארכיון לחינוך, אוניברסיטת תל אביב ובאמצעות מיזם ויקישיתוף.

בַּשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה מוֹצִיא הַזֶּרַע עַלְעַל אֶחָד,פִּגְיוֹן זָעִיר וְיָרֹק,וּמְפַתֵּחַ בְּצַלְצַל קָטָן וְעָנֹג.שָׁ...
30/08/2026

בַּשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה מוֹצִיא הַזֶּרַע עַלְעַל אֶחָד,
פִּגְיוֹן זָעִיר וְיָרֹק,
וּמְפַתֵּחַ בְּצַלְצַל קָטָן וְעָנֹג.
שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה הוּא מִתְפַּתֵּחַ וְגָדַל,
מוֹצִיא וּמְעַבֶּה שָׁרָשִׁים,
מַרְבֶּה גְּלָדִים לְמַטָּה וְעָלִים מֵעַל,
וּבְהַגִּיעוֹ לְגֹדֶל שֶׁל אֶגְרוֹף יָכֹל הַבָּצָל לְהַצְמִיחַ
אֶת שַׁרְבִיט הַפְּרִיחָה הָרִאשׁוֹן שֶׁלּוֹ.
אַחֲרֵי עֶשֶׂר שָׁנִים שֶׁל הַמְתָּנָה וְסַבְלָנוּת,
הַפְּרִיחָה הָרִאשׁוֹנָה מְמַלֵּאת אֶת הַלֵּב
שִׂמְחָה מְיֻחֶדֶת,
כְּמוֹ צִפִּיַת יָמִים רַבִּים,
לְהִתְמַמְּשׁוּת שֶׁל אַהֲבָה.
[חצבים, מאיר שלו, מתוך "גינת בר" עמ' 21]

כבר פורחים חצבים ברחבי ארצנו. החצב הישראלי מבשר על בוא הסתיו (למרות שבפועל החצבים פורחים כבר בקיץ) ויש לו מקום של כבוד בספרות העברית, ובמיוחד בשירה העברית וגם בפזמונאות העברית.

לכבוד פריחת החצבים ושינויי מזג האוויר, ולקראת השנה החדשה שבפתח, הבאנו כאן מספרו של מאיר שלו על כוחם של הסבלנות וההמתנה משך תהליך הפריחה, ועל הצורך להסתכל על שלבי הצמיחה כדי לזכות לחזות בהתממשותה של הפריחה.

שתהיה שנה של סבלנות, צמיחה ופריחה.

#חצב

בתמונה: איור של חלקי החצב, באדיבות Franz Eugen Köhler, Köhler's Medizinal-Pflanzen ובאמצעות מיזם ויקישיתוף.

 : מהכנסת הגדולה אל כנסת ישראל – היום לפני 60 שנה, ביום י"ד באלול תשכ"ו (אוגוסט 1966), נחנך משכן הקבע של  The Knesset - ...
27/08/2026

: מהכנסת הגדולה אל כנסת ישראל – היום לפני 60 שנה, ביום י"ד באלול תשכ"ו (אוגוסט 1966), נחנך משכן הקבע של The Knesset - הכנסת בגבעת רם!

לציון יום חגה של הכנסת אנחנו מבקשים לחזור אחורה בזמן לתקופת חז"ל, שלימים כנסת ישראל נקראה על שמה – כלומר, על שם המוסד הרוחני המכונן בימי הבית השני, ושמספר חבריה (120) כמניין מספר החברים ב"כנסת גדולה".

מקור שמה של הכנסת בכנסת הגדולה – אספת זקני העם בתקופה הפרסית בארץ ישראל.

הכנסת הגדולה הייתה אספה של 120 סופרים, חכמים ונביאים בארץ ישראל, ששימשה מוסד רוחני מכונן בתקופה שבין תחילת ימי בית שני (בסביבות שנת 516 לפנה"ס) לבין התקופה ההלניסטית בארץ ישראל (עד הכיבוש ההלניסטי שהחל בשנת 332 לפנה"ס).

נהוג לייחס לאנשי כנסת הגדולה את חתימת התנ"ך (כולל עריכת ספר יחזקאל, תרי עשר, מגילת אסתר וספר דניאל); קביעת חג הפורים בלוח השנה העברי; התקנת נוסחי תפילות וברכות, לרבות תפילת עמידה.

הכנסת הגדולה הייתה למעשה בית המדרש העליון ללימוד תורה. אנשי כנסת הגדולה מופיעים בראש מסכת אבות כחוליה בשרשרת מוסרי התורה, ממעמד הר סיני ועד לחתימת המשנה: "משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. [מסכת אבות, פרק א, משנה א]

לאנשי כנסת הגדולה היה גם תפקיד שיפוטי. חוקרים רבים דוגמת פרופ' יוסף קלוזנר ופרופ' אפרים אורבך, הבדילו כרונולוגית בין התקופה שבה פעלה הכנסת הגדולה לבין תקופה מאוחרת יותר שבה פעל הסנהדרין (הסמכות המשפטית בימי הבית השני, בית דין של שבעים ואחד דיינים ששימש ערכאה עליונה לפסיקת הלכה ומשפט בתקופת בית שני, ובתקופת התנאים והאמוראים). בספר עזרא שבתנ"ך (י, ח) אנחנו קוראים שעזרא השתמש בכוח השיפוטי של "עצת הזקנים" על שבי ציון: "וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים כַּעֲצַת הַשָּׂרִים וְהַזְּקֵנִים יׇחֳרַם כׇּל רְכוּשׁוֹ וְהוּא יִבָּדֵל מִקְּהַל הַגּוֹלָה."

כאמור, בכנסת הגדולה היו 120 חברים מאה ועשרים זקנים ומהם שמונים וכמה נביאים" [ברכות ב, ד].

במסכת אבות מוגדרים 3 התפקידים של הכנסת הגדולה: "הם אמרו שלושה דברים: הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה." [מסכת אבות, פרק א, משנה א]

כנסת ישראל הושפעה בסופו של דבר לא רק מן הכנסת הגדולה אלא גם ממסורות הקונגרס הציוני העולמי, מאספת נבחרי העם, ממועצת העם, ומהמוסדות הציוניים שפעלו טרם קום המדינה.

ולבניין משכן הקבע לכנסת ישראל; כבר באפריל 1949 דובר על הקמת משכן הכנסת בגבעת רם. רק בשנת 1955 הוחלט על מיקומו הנוכחי של המשכן, לצד קריית הממשלה ולא בתוכה, כדי לסמל את הפרדת הרשויות.

ב־25 ביולי 1956 הוכרזה תחרות לתכנון המשכן, כעבור כשנה, ב־24 ביולי 1957, זכתה בתחרות תוכניתו של האדריכל יוסף קלארווין, והברון ג'יימס דה רוטשילד העמיד את הסכום הנדרש למימון הבנייה.
אבן הפינה להקמת משכן הכנסת הונחה ב־14 באוקטובר 1958 במעמד נשיא המדינה יצחק בן צבי.

על פי התוכנית המקורית, טקס הפתיחה של המשכן החדש נועד להתקיים בט"ו באב (1 באוגוסט 1966), אולם חנוכת הכנסת התמהמהה ורק כעבור שלושה שבועות הועבר הבניין באופן רשמי לידי יושב ראש הכנסת.

לטקס חנוכת המשכן שנערך ביום שלישי, י"ד באלול, (אז 30 באוגוסט 1966) הגיעו כ-5,000 מוזמנים. למחרת בשעות הבוקר נערכה הישיבה החגיגית הראשונה של הכנסת, בנוכחות יושבי ראש הפרלמנטים הזרים שהזמנו לטקס. בטקס נשא דברים יושב ראש האלת'ינגי, הפרלמנט של איסלנד, הנחשב לפרלמנט הקדום ביותר בעולם (!).

בשנה זו, שנת בחירות, נאחל שנשכיל לנצל את זכותנו ואת חובותנו האזרחית, להצביע ולהשפיע.


#הכנסת

בתמונה: בול שהנפיק השירות הבולאי לחנוכת משכן הכנסת בשנת תשכ"ו, 1966.

"בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף" (בראשית מט, כב) – האיש שבתמונה נפטר לפני 117 שנה ביום י"ג באלול תרס"ט (1909) ושמו ר' יוסף חיים מבגד...
26/08/2026

"בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף" (בראשית מט, כב) – האיש שבתמונה נפטר לפני 117 שנה ביום י"ג באלול תרס"ט (1909) ושמו ר' יוסף חיים מבגדאד – מקובל, דרשן, ראש קהילה, מיסד ישיבת "פורת יוסף" בירושלים, ואחד הפוסקים הגדולים והבולטים ביהדות המזרח.

ר' יוסף חיים (הידוע בכינויים 'הרי"ח הטוב' או 'בן איש חי') נולד בבגדאד בשנת 1835 למשפחת רבנים ידועה.

האגדה מספרת שבהיותו בן שבע נפל לבאר עמוקה, ונדר לכשיצא מן הבור יקדיש את כל חייו ללימוד תורה. בגיל 14 התקבל לבית המדרש לרבנים "בית זלכה" בראשותו של הרב עבדאללה סומך, והיה לתלמידו המובהק.

באביב תרכ"ט (1869) עלה הרב יוסף חיים עם אחיו הרב יחזקאל לרגל לארץ ישראל במטרה להשתטח על קברי הצדיקים (דוגמת קבר בניהו בן יהוידע – שר הצבא של שלמה המלך, וקבר רבי שמעון בר יוחאי) וללמוד עם תלמידי ישיבת המקובלים בית אל בירושלים. הוא אף פקד את קברי האבות במערת המכפלה בחברון, ושהה בחצרו של גיסו, הרב אליהו מני, שכיהן כרב הראשי של העיר.

ר' חיים יוסף ניסה לקנות את מערת המכפלה בסיועו של הנדיב שמעיה אנגיל מדמשק, אך ללא הצלחה. בשובו לבגדאד הביא עמו רגבי אדמתה מארץ ישראל, ופיזרם על רצפת בית הכנסת בו התפלל, וכן אבן מירושלים שאותה קיבע בראש כותל המזרח בבית הכנסת.

לימים, יסד בעירנו ירושלים את ישיבת "פורת יוסף" ולמד עם חסידי ישיבת המקובלים "בית אל", אימץ ממנהגיהם והנחיל אותם ליהדות בבל. למעשה, בהשפעתו תרם הגביר יוסף אברהם שלום מכלכותא את כל הונו להקמת ישיבת "פורת יוסף" בעיר העתיקה בירושלים, וזאת לאחר ששכנע אותו כי עדיף להשקיע בדבר לטובת הנשמה היהודית מאשר לגוף (במקור רצה התורם הגדול להקים בית חולים בארץ הקודש).

פסיקתו על פי הקבלה וחידושיו בגרסאות התפילה עוררה ביקורת קשה ועוררו את חמתם של ראשי הקהילה היהודית בבגדאד, עד שר' עבדאללה סומך השית עליו חרם. הוראת החרם הוקראה בכל בתי הכנסת בבגדאד.

הרב יוסף חיים נודע בדרשותיו ובשיעורים שהעביר לתלמידיו. בכל יום נשא שני שיעורים: בכל בוקר שיעור ב"שולחן ערוך", "עין יעקב" ו"חוק לישראל", ולאחר תפילת מנחה שיעור בפרשת השבוע וענייני דיומא. שיעורים אלו התקיימו במועדם וכסדרם משך 50 שנה.

בכל שבת נשא את דרשתו בבית הכנסת הקטן של בגדאד "סלאת אל זע'ירי". דבריו היו מתובלים בדברי הלכה, הגדה, משלים, חידות וסיפורי מעשיות. בארבע שבתות בשנה: בשבת תשובה, בשבת זכור, בשבת הגדול ובשבת כלה (השבת שלפני חג השבועות), היו מתכנסים רבבות מיהודי בגדאד בבית הכנסת הגדול בעיר "סלאת אל כבירי" (שבו היו כעשרת אלפים מקומות ישיבה) ומאזינים לדרשותיו.

הרב יוסף חיים כתב ספרים רבים: ספרי שו"ת שקיבצו את תשובותיו לשאלות שנשלחו אליו מכל רחבי תבל, מאמרי הלכה שפרסמו בקביעות בירחון "המאסף" שיצא לאור בירושלים, ביאורים על הגמרא ופיוטים.
הוא כתב למעלה מ־100 חיבורים (שרק 53 מהם יצאו לאור) בכל מקצועות התורה. חיבוריו שיקפו את ידיעותיו הרבות במדע, ברפואה, באסטרונומיה, בפיזיקה ובכלכלה.

עשרות הפיוטים שכתב (כמאתיים במספרם), עוסקים במעגל השנה, באישים מהתנ"ך והתלמוד, בארץ ישראל, בכנסת ישראל, בגאולה, בחינוך ובמוסר. פיוטיו נדפסו בסידורים ובמחזורים לקהילת בבל, בספריו, ובספרי פזמונים שיצאו לאור בבגדד, ארץ ישראל והודו. מרבית פיוטיו נשענים על לחנים של פיוטים קדומים.

בשנת תרס"ט (1909) נסע הרב יוסף חיים לכפר כפיל שבעיראק להשתטח על קבר יחזקאל הנביא, אך לא הגיע למחוז חפצו, בדרכו לקבר יחזקאל, ליד הכפר גץ, תקפה אותו מחלה, והוא נפטר ביום י"ג באלול תרס"ט.
ארונו הובא במסע לוויה בן יומיים מהכפר גץ לעיר בגדאד. על פי מסורת הקהילה היהודית בבבל, בשעת קבורתו בבית הקברות היהודי בבגדאד הונחה תחת ראשו אבן שהביא עמו ממסעו לארץ ישראל.


Address

אברהם גרנות 4 (בסמוך למוזיאון ישראל)
ירושלים
91160

Opening Hours

Monday 08:00 - 18:30
Tuesday 08:00 - 18:30
Wednesday 08:00 - 18:30
Thursday 08:00 - 18:30
Sunday 08:00 - 18:30

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when מכון שכטר למדעי היהדות posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The University

Send a message to מכון שכטר למדעי היהדות:

Shortcuts

Share