27/08/2026
לפרשת כי תבוא/ מנשה אלישיב
"וְלָקַחְתָּ֞ מֵרֵאשִׁ֣ית ׀ כׇּל־פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֗ה... וְשַׂמְתָּ֣ בַטֶּ֑נֶא וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ ה'..." (דברים כ"ו, ב).
הפרשה פותחת במצוות ביכורים. בעל שדה, בראותו את ראשית היבול של שבעת המינים, אוספם ומעלה אותם לבית המקדש. שם הוא אומר את "מקרא הביכורים", המוכר לנו מן ההגדה של פסח, "ארמי אבד אבי" (שם, ח-י), ונותנם לכהנים. מצוות הביכורים מוזכרת שתי פעמים בחצי פסוק בחומש שמות, "רֵאשִׁ֗ית בִּכּוּרֵי֙ אַדְמָ֣תְךָ֔ תָּבִ֕יא בֵּ֖ית ה' אֱלֹהֶ֑יךָ" (כ"ג, י"ט. ל"ד, כ"ו), ורש"י כתב: "אף השביעית חייבת בבכורים, לכך נאמר אף כאן בכורי אדמתך". מפרשי רש"י התקשו עליו, כי בשנת השביעית, שהיא שנת השמיטה, הפירות הפקר, ואין מצוות ההפרשות נהוגה, כמו בתרומות ומעשרות. ממה יהיו לבעל השדה פירות משלו? גם לא נמצא מקור בספרות התנאים לדבריו. על כן יש שכתבו שהיה לו מקור משובש, או שהיה לו מקור שנעלם מאיתנו.
מפרשי ההלכה התמודדו עם הקושי הזה, וחלקם הציעו דרכים שאולי ניתן להביא ביכורי שמיטה. כמובן רק פירות, אך לא חיטה ושעורה שאסור לגדל. עם השיבה לארץ ישראל וההתעסקות עם מצוות התלויות בארץ, נכתבו חידושים ומאמרים על כך. בספרו "שבת הארץ" (פרק א, ה"ה, ט"ז, הערה 86) מיישב הראי"ה קוק את הקושי על רש"י באומרו שאמנם פירות שביעית הם הפקר, וכל אחד רשאי לקחתם, אך הציבור אינו הבעלים של האדמה. זכות השימוש מצטמצמת לכניסה לקרקע לקיטוף. האדמה נשארת ברשות בעליה. לכן, בעל האדמה רשאי לקטוף ביכורים מאדמתו ולהביאם לבית המקדש. בדיקת הפסוקים מראה שאכן כן. הוא מביא את ראשית פרי האדמה אשר נתן לו ה'. המביא מודה על האדמה, האדמה שהקב"ה נתן לו, ועל זה מודים גם בשנת השמיטה.
ר' שלמה בן יצחק, רש"י (1040 בערך – 1105), יליד צרפת, למד במגנצא שבגרמניה אצל גדולי תלמידי רבנו גרשון. כשחזר לצרפת, ייסד ישיבה, השיב לשאלות, ועסק בפרשנות. בימיו היה מסע הצלב הראשון והוא היה עד להרג ולהרס. רש"י העמיד תלמידים, ביניהם חתניו ונכדיו, רבנו תם, הרשב"ם והריב"ם. נודע כפרשן של התנ"ך והתלמוד. חיבר שו"ת, פיוטים ועוד.
להרחבה, ראו https://www.toraland.org.il/88626
