הספריה למדעי היהדות, אוניברסיטת בר אילן

18/06/2026

על פרשת חקת / מנשה אלישיב

"וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים, ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם" (במדבר כ, יא)

למחנה ישראל לא היה מים, ובני ישראל העמידו את משה ואהרן במבחן מנהיגות. במצב של לחץ משה הכה בסלע במקום לדבר לסלע, והם נענשו באי כניסה לארץ ישראל. הסברים רבים נכתבו על מה בדיוק היה חטאם (הסבר מחודש הבאנו בפוסט על פרשת חקת בשנת תשע"ד https://www.facebook.com/share/1H588jcu9K/).

"מאימתי מזכירין גבורות גשמים? מיום טוב האחרון של חג" (משנה תענית א, א). כלומר, מתחילים להגיד את "משיב הרוח ומוריד הגשם" מתפילת מוסף של שמיני עצרת. כפתיחה לכך, נוהגים לומר פיוטי גשם. למנהג הספרדים אחרי קריאת ההפטרה. למנהג האשכנזים בתוך שתי הברכות הראשונות של חזרת הש"ץ (כיום בארץ יש מנהגים אחרים, אבל כך נהגו מדורי דורות). הפיוט הלא חתום "זכור", מכיל 6 בתים, ומזכיר את האבות, משה ואהרן, והשבטים. וכך הבית של משה:

שליח ציבור: "זכור משוי בתבת גמא מן המים, נמו דלה דלה והשקה צאן מים, סגוליך עת צמאו למים,על הסלע הך ויצאו מים". הקהל עונה: "בצדקו חן חשרת מים". ר' ב"ה אפשטיין, בעל ספר "תוספת ברכה" תמה על הזכרת חובה בפיוט שכולו הזכרת זכויות. ואמרו חז"ל, "אין קטיגור נעשה סניגור", ולכן כוהן גדול בעבודת יום כיפור אינו לובש בגדי זהב, כדי לא להזכיר את עוון עגל הזהב (ראש השנה כ"ו, א). גם אם נאמר שהפייטן מזכיר את הכאת הסלע אחרי יציאת מצרים, שהתבצעה במצוות ה', הלא זה דומה לזהב המשכן, שנתרם כהוגן, אך לא ראוי להזכיר ביום הדין. כך גם בפיוט הספרדי "אל חי יפתח אוצרות שמים". בבית של משה: "האר פנים על דל בשועו, נלכד ועל כן אחר ישעו, בצדקת עניו נס מפרעה, וישב על באר המים, ישב רוחו יזלו מים". בעל "תוספת ברכה" מתרץ כמה תירוצים. אחד מהם, שהכלל "אין קטיגור נעשה סניגור", הוא רק בעבודה זרה, אך על סתם עבירות, אין צדיק שאין לו עוונות, וכך נברא טבע העולם, ואין תביעה על כך, מה שאין כן בעוון החמור של עבודה זרה.

ר' ברוך הלוי אפשטיין (1942-1860), אביו ר' יחיאל מיכל בעל "ערוך השולחן". למד בישיבת וולוז'ין, למד גם מדעי היהדות ומדעים כללים, ולימודי מסחר. סירב לכהן ברבנות, והתפרנס מהנהלת חשבונות וניהול בנק. פירושו "תורה תמימה" היה לספר נפוץ מאד. עוד מספריו: "גשמי ברכה" על חמש מגילות, "מקור ברוך" – 4 כרכים של אוטוביוגרפיה, ועוד.

16/06/2026

לצאת מהגדר - יום עיון היסטורי-מבצעי לציון 90 שנה לפרוץ המרד הערבי
1/7/2026 במוזיאון ההגנה בתל אביב, ובשידור חי בzoom של מוטק'ה Live.

ההשתתפות ללא תשלום, בהרשמה מראש -
בטלפון - 03-5608624
או במייל - [email protected]

16/06/2026

ביום ראשון הבא 21.6.26 בשעה 16:00 נארח בזום את העיתונאי והסופר מתי פרידמן לרגל הוצאת ספרו על חנה סנש וצנחני הישוב במלחמת העולם השנייה.
מוזמנים בשמחה!

11/06/2026

על פרשת קרח / עליזה אדלמן

"ויקם משה וילך אל דתן ואבירם" (במדבר טז, כה)

יש מחלוקת גדולה בעם ישראל, ויש שניים שבוחשים במחלוקת – דתן ואבירם. משה רבנו קורא להם – "וַיִּשְׁלַ֣ח מֹשֶׁ֔ה לִקְרֹ֛א לְדָתָ֥ן וְלַאֲבִירָ֖ם בְּנֵ֣י אֱלִיאָ֑ב" (במדבר טז, יא), מתוך מטרה לנסות ליישב את המחלוקת. רש"י מביא כאן את הגמרא: "מכאן שאין מחזיקין במחלוקת דאמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו" (סנהדרין קי, א) – אסור להחזיק במחלוקת, צריך לעשות הכול כדי ליישב את המחלוקת, ומשה קורא לדתן ולאבירם כדי להשקיט את הסערה.

אחרי מספר פסוקים שוב משה מנסה ליצור קשר עם דתן ואבירם – "ויקם משה וילך אל דתן ואבירם" (במדבר טז, כה). הרב אברהם זרביב מצביע על כך שהקריאה של משה להנמיך את הלהבות לא עוזרת, דתן ואבירם מסרבים להגיע אליו, ולכן כאן בפסוק שלנו משה רבנו, המנהיג הגדול של עם ישראל הולך אליהם למרות מעמדו. כל זה כי אסור להחזיק במחלוקת, והמחלוקת הורסת אותנו בכל חלקה טובה. הוא מוותר על כבודו ומעמדו והולך אליהם, למרות שמהדין ראוי שהם יבואו אליו.

פעולות אלו נעשות כדי לנסות להשכין שלום בין החולקים זה על זה.

העם היהודי צריך לזכור שיש לנו אויב חיצוני משותף, שאנחנו נלחמים בו, והקב"ה נותן לנו כוח להילחם באויבינו החיצוניים. אבל המחלוקת הפנימית הורסת אותנו, אנחנו צריכים לזכור שהמחלוקת היא אם כל הבעיות שלנו, אנחנו צריכים לפעול להשקיט את הלהבות שאוכלות אותנו מבפנים, כדי שנוכל לנצח את האויב החיצוני, ואסור לנו להיות אויב אחד של השני בתוכנו. אחים אנחנו! המחלוקת הורסת אותנו. ואת השיעור הזה אנחנו לומדים ממשה רבנו בפעולותיו למען השלום.

הרב אברהם דב זרביב הוא דיין בבית דין הרבני בתל אביב ובאריאל, נשיא המכינה הקדם צבאית בבית אל. משרת כלוחם מילואים בגבעתי. בשנת 2026 השיא משואה בטקס השאת המשואות בהר הרצל.

מקורות: דף הפייסבוק של הרב אברהם זרביב, ודף ויקפדיה אודותיו.

08/06/2026

שימו לב, הספריות סגורות

עקב המצב הבטחוני, כל ספריות המערך תיהנה סגורות החל מהיום, יום שני, 8 ביוני 2026, ועד להודעה חדשה.

צוות המערך ימשיך לספק שירותים מרחוק. לפרטים מלאים היכנסו לאתר המערך https://lib.biu.ac.il/node/4053

בתקווה לימים שקטים יותר,
צוות מערך הספריות והמידע

04/06/2026

על פרשת שלח לך / עליזה אדלמן

"וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן" (במדבר יג, כ).

רבי ישראל נג'ארה מוכר לנו מזמירות שבת. הוא חיבר פיוטים רבים ולא רק את אלו המוכרים לנו. הוא חיבר פיוטים רבים המותאמים לפרשיות השבוע השונות.

השבוע רצינו להביא לכאן את הפיוט שחיבר לפרשת שלח-לך:

יָ-הּ הָאֵל מוֹשִׁיב יְחִידִים * מוֹצִיא אֲסִירִים חָפְשִׁים

קַבֵּץ עֲדָרִים נְדוּדִים * וּפְקוֹד אֶת צֹאן קָדָשִׁים

עַד-אָן יִהְיוּ לַעֲבָדִים * וְלִשְׁפָחוֹת נִכְבָּשִׁים

קֵל רִאשׁוֹן, לִפְדּוֹת צֹאן, שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים

שָׁלַחְתָּ מִקֶּדֶם תָּרִים * לָתוּר אֶרֶץ וְצִמְחָהּ

עַתָּה קֶרֶן עַמָּךְ תָּרִים * קוּם לָתוּר לוֹ מְנוּחָה

וּזְכֹר בְּרִית בֵּין הַבְּתָרִים * אֶל-עַם מִטּוֹב נוֹאָשִׁים

קֵל רִאשׁוֹן, לִפְדּוֹת צֹאן, שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים

רְאֵה גּוֹאֲלִי חַי, כִּי פּוֹר * הִתְפּוֹרְרָה תּוֹחַלְתִּי

וְכִמְעַט חָדְלוּ לִסְפּוֹר * רֻבֵּי שְׁנוֹת גָּלוּתִי

אָנָּא תֵן נַפְשִׁי כְּצִפּוֹר * נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים

קֵל רִאשׁוֹן, לִפְדּוֹת צֹאן, שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים

אֶל-אֱלוֹקַי אֲשַׁוֵע * עַד אֲשֶׁר יִשְׁמַע קוֹלִי

יָשִׁיב עָיֵף וְיָגֵעַ * לִדְבִירִי וּלְהֵיכָלִי

אֶל צִיּוֹן אֶהְיֶה נוֹסֵעַ * בְּשִׂמְחָה וּבְשָׁלִישִׁים

קֵל רִאשׁוֹן, לִפְדּוֹת צֹאן, שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים

פיוט זה מספר על הפרשה, ומדבר על המסע לארץ ישראל ועל שליחת המרגלים לתור את הארץ ואת הצמחים שבה, כפי שמסופר בפרשה בפסוק המופיע למעלה (במדבר יג, כ). הבית הרביעי בפיוט מציין את תפילתו של משה בעקבות חטא המרגלים.

רבי ישראל נג'ארה, נולד ב-1555, צאצא למשפחה יהודית מהעיר נאחרה (Nájera) שבצפון ספרד. למד אצל אביו רבי משה נג'ארה, שעלה לצפת והיה מתלמידי רבי יצחק לוריא (האר"י). רבי ישראל נדד מצפת לדמשק עם אביו ששימש שם ברבנות. לאחר פטירת אביו (בשנת 1581) נשאר רבי ישראל בדמשק כסופר הקהילה היהודית וכדרשן אהוד בה ובעיר ג'ובר הסמוכה. לאחר מכן נדד גם לחלב ולטורקיה, שם הדפיס את חיבורו של אביו. משם היגר למצרים וממנה שב לצפת, כדי להדפיס את ספר שיריו "זמירות ישראל". בשנות חייו האחרונות התיישב בעזה, ובקהילה זו לימד תורה עד מותו בשנת 1625, ושם נקבר. הרב נג'ארה היה משורר ופייטן שעסק בקבלה. בנעוריו כתב שירי חול, כשבגר חיבר רק שירי קודש. במהלך הדורות נפוצו שיריו בקהילות ישראל. קיימים כתבי יד של שיריו שהועתקו בכל העולם מקוצ'ין שבהודו, דרך ארצות המזרח וצפון אפריקה ועד אמסטרדם שבצפון אירופה. שיריו זכו לעיבוד ולתרגום לפרסית יהודית. שיריו נכללים בשירי הבקשות של קהילות רבות.

מתוך:

1) י' נג'ארה, זמירות ישראל, מחברות לספרות, תל אביב, תש"ו. עמ' 344, 656-655.

2) ט' בארי, "מבוא לשירי ר' ישראל נג'ארה", אתר הפיוט והתפילה, הספריה הלאומית- -
https://www.nli.org.il/he/discover/music/jewish-music/piyut/articles/introductions/piyut/introduction-to-the-songs-of-rabbi-israel-najara

את התמונה המצורפת יצרה כותבת שורות אלה (עליזה אדלמן) יחד עם שירלי לזר באמצעות בינה מלאכותית (Copilot).

28/05/2026

על פרשת בהעלותך / מנשה אלישיב

"ויהי בנסע הארן ויאמר משה, קומה ה' ויפצו איביך וינסו משנאך מפניך. ובנחה יאמר, שובה ה' רבבות אלפי ישראל." (במדבר י, לה-לו)

פסוקים אלו נאמרים בהוצאת ספר תורה ובהכנסתו בימי שבת וחג למנהג הספרדים, ובכל קריאה למנהג האשכנזים. לפניהם ולאחריהם יש סימן יחידאי בתורה, אות נון הפוכה. על צורת כתיבת הנון כתבנו ברשומה (פוסט) לפרשת בהעלותך בשנת תשפ"א. ועתה נביא פירוש לסיבת הסימנים, שהם מעין סוגריים.

על כך דיבר רי"ד סולוביצ'יק בדרשה שנשא. תחילת הפרשה עוסקת בקידוש המנורה והלויים, בפסח שני, בתיאור עמוד הענן, בשתי חצוצרות הכסף לאיסוף בני ישראל, ובמשא ומתן בין משה ליתרו חמיו. בסוף הפרשה מובאים אירועי המתאוננים וקברות התאווה וכן אירוע מרים. בין לבין נמצאים שני הפסוקים בתוך הנונין ההפוכות. תחילת הפרשה מתארת את סיום כל ההכנות למסע כיבוש ארץ ישראל. לולא מה שקרה, תוך כמה ימים בני ישראל היו נכנסים לארץ המבוטחת, משה היה משיח, היה בונה את בית המקדש שלעולם לא ייחרב, ולעולם לא היו יוצאים לגלות. אך חולשת הדעת מקושי זמני של הדרך גרמה לשיבוש התוכנית, לארבעים שנות שהייה במדבר ולכניסה לארץ ללא משה. העם היה ללא משמעת עצמית ונכנע להדוניזם (גישה פילוסופית הגורסת כי תכליתו וסיבתו של כל מעשה אנושי הוא התשוקה להנאה), ונמנעה ממנו ומכל הדורות העתידיים ברכה אדירה. עתה, אין כאן מקומם של שני הפסוקים, ועל כן סומנו בנונין הפוכות.

ר' יוסף דב סולוביצ'יק (1993-1903), למד עם אביו ר' משה בישיבת סבו ר' חיים מבריסק. כאמו, קרא בספרות ההשכלה. למד בגימנסיה ולאחר מכן באוניברסיטת ברלין. באוניברסיטה למד פילוסופיה, מתימטיקה, פיזיקה ופסיכולוגיה. עבודת הדוקטור שלו עסקה בהרמן כהן. הוא היגר לבוסטון ארה"ב, היה רב קהילה, ועם אשתו ייסד בית ספר יהודי "ישיבת הרמב"ם". ירש את מקומו של אביו כראש ישיבת "רבנו יצחק אלחנן", וכיהן גם כפרופסור להגות יהודית בישיבה יוניברסיטי. משנת 1960 שיעוריו עברו מיידיש לאנגלית. בתחילה, היה חבר ב"אגודת ישראל דאמריקה", ולאחר השואה והקמת מדינת ישראל עבר לתנועת המזרחי. היה המנהיג הבלעדי של האורתודוקסיה המדרונית, והיה פעיל בכל תחומים. כמעט ולא כתב, אך תלמידיו הרבים רשמו ופרסמו את שיעוריו במעל ל-50 ספרים. מדרשותיו תורגמו וכונסו בספר "דרש דרש יוסף".

20/05/2026

על פרשת נשוא / עליזה אדלמן

"איש או אישה כי יפליא לנדור נדר להזיר לה'" (במדבר ו, ב)

חז"ל דרשו שיוסף היה סוג של נזיר. על פי המדרש היה לו שיער ארוך, והוא היה "מסלסל בשערו". המדרש מגנה את יוסף על הסלסול בשערו.

מפקד צוות בסיירת גולני, סרן לירון שניר הי"ד, שואל מה הבעיה בזה שיוסף סלסל בשערו? למה המדרש מגנה אותו על כך?

לירון עונה ומסביר: שיער זה דבר יפה שאנשם בוחנים אותו. אם יוסף סלסל בשערו, זה הפך למצב שהוא התגאה בשיער שלו. אבל האם השיער הוא של יוסף? לא! השיער הוא של הקב"ה, הגוף שלנו הוא של הקב"ה, כל מה שיש לנו הוא בעצם של האלוקים, שהחליט "לשחרר" עבורנו. הקב"ה נתן לך שיער יפה, וברא בך יופי, ומה אתה עושה בו? אתה מתגאה בזה כאילו אתה עשית את היופי הזה, כאילו זה שלך. וזאת חוצפה כלפי שמיא.

הרמח"ל אומר, שאדם נברא להתענ על ה', וליהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להימצא. כלומר, אנחנו צריכים להעניק משמעות לחיים, משמעות לטוב שקיבלנו מריבונו של עולם ולנצל את הטוב שה' נתן לנו כדי לפעול ולעשות מתוכו טוב בעולם ולא רק להתגאות.

לירון שניר הי"ד הוא בנם של פזית ומרדכי. נולד ביום י"ט בכסלו תשנ"ח (17.12.1997) בעופרה. אח צעיר לגל ותאום של אלון. לירון גדל והתחנך ביישוב עופרה. למד בבית הספר היסודי "נחלת בנימין" ביישובו. כתלמיד בבית ספר יסודי הצטרף כחניך לשבט "נאמן" בסניף עופרה של תנועת הנוער "בני עקיבא", ובנעוריו היה למדריך נערץ. מכיתה ז' למד בישיבת "בני עקיבא בני בנימין" בבית אל. בכיתה ט' עבר לישיבה התיכונית "חספין" שברמת הגולן בתנאי פנימייה, והצטיין בלימודיו. כדי לחזק את האמונה שבו, בחר בסיום התיכון ללמוד במשך שלוש שנים בישיבה הגבוהה "מעלה אליהו" בתל אביב.

ביום 7.8.2019 התגייס לצה"ל ושובץ בחטיבת "גולני". לאחר שעבר גיבוש, התקבל לפלוגת הסיור (פלס"ר) של החטיבה – "סיירת גולני". בתום מסלול ההכשרה המאתגר זכה בתואר "מצטיין מחזור", אך מפאת צניעותו לא סיפר על כך לחבריו. זמן קצר לאחר מכן נשלח לקורס מפקדי כיתה (מ"כים), ובסופו הוטל עליו לפקד על כיתה בפלס"ר. בסיום התפקיד נשלח לקורס קצינים, וגם אותו סיים בהצטיינות. כשחזר ליחידה קיבל לידיו את הפיקוד על צוות טירונים בתחילת מסלול הכשרתם. בתום עשרה חודשים, בתחילת שנת 2023, מונה לתפקיד מפקד צוות של לוחמים ותיקים. הוא יועד להתקדם לתפקיד סגן מפקד פלוגה בבסיס האימונים החטיבתי של "גולני".

במלחמת "חרבות ברזל" השתתף בקרבות בשכונת זייתון שבעיר עזה. הצוות יצא להתקפה, וכשהגיעו ליעד, הוציא לירון את פלג גופו העליון מהנמ"ר (נגמ"ש מרכבה) כדי לסרוק את השטח. באותם הרגעים פגע צרור של קליעי מקלע כבד בנמ"ר. אחד הקליעים פגע באזור המותן השמאלי של לירון. למרות פציעתו הקשה הצליח לחזור לתוך כלי הרכב ולומר לצוות: "מישהו נפצע פה בנמ"ר? אני נפצעתי". לאחר מכן איבד את הכרתו.

סגן לירון שניר נפל בקרב ביום ט' בכסלו תשפ"ד (21.11.2023) בן עשרים וחמש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל שבירושלים. הותיר הורים ושני אחים.

נלקח מתוך אתר יזכור: https://www.izkor.gov.il/%D7%9C%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%9F%20%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%A8/en_fa51c512f5fcb5292855b475019ff863

חומש הגיבורים: לזכרם של נופלי צה"ל וכוחות הביטחון במלחמת 'חרבות ברזל', חומש במדבר, עמותת מנציחים – מפעלי הנצחה בישראל, 2025 תשפ"ו. עמ' 41

מצורפת תמונתו של לירון שניר הי"ד. את התמונה מסר לנו באדיבותו אלון, אחיו התאום של לירון, והוא נתן לנו את רשותו לצרף את התמונה לרשומה זו (פוסט זה).

20/05/2026

הספרייה תהיה סגורה בחג השבועות

בימים חמישי - שישי, 21 - 22 ביוני
חג השבועות
כל ספריות המערך יהיו סגורות

חג שמח

19/05/2026

על חג השבועות / עליזה אדלמן

בהיסטוריה היהודית יש שפע תאריכים חשובים. חלקם של זיכרון גאולה וישועה, חלקם של אבל וחורבן. אולם המאורע המרכזי בתולדות עם ישראל הוא מתן תורה. הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ מסביר, שכלל האירועים היהודיים הם זיכרון לנקודת מפנה כלשהי - זכר ליציאת מצרים, או זכר לחורבן, או בשל נס שהציל את עם ישראל מהכחדה. אולם חג השבועות הוא זכר למעמד הר סיני, שהוא נקודת מפנה מעט שונה.

שאר המועדים בלוח השנה היהודי משפיעים על עם ישראל, אולם הם לא יחודיים רק לעם ישראל - עמים רבים נדדו עד שהגיעו למקומם הקבוע, עמים רבים הקימו מדינה וממלכה, עמים רבים פרקו עול מלכות זרה שנכפתה עליהם. אבל מעמד הר סיני הוא ייחודי רק לעם ישראל. מעמד הר סיני היה מאורע שבו העם כולו מקבל בצורה שווה דרך חיים מסויימת של אמונה בא-ל אחד. זה מאורע חד פעמי והיסטורי בכל העולם כולו ולא רק אצל עם ישראל. וחג השבועות מציין את המאורע הייחודי הזה ובכך נבדל משאר החגים והמועדים שיש.

הרב עדין אבן ישראל-שטיינזלץ (2020-1937) היה מבאר כתבי היסוד של היהדות, חתן פרס ישראל, אינטלקטואל והוגה דעות. נולד בירושלים בשנת תרצ"ז (1937) ובה חי ופעל כל ימיו. גדל בבית לא דתי ואף עם נטיות קומוניסטיות, אך בשנות העשרים של חייו החל להתעניין ביהדות. הוא כתב פירושים רבים לתנ"ך, למשנה, לתלמוד ולספר התניא. כתב מאות ספרים, וספריו תורגמו למגוון שפות. האידיאולוגיה שלו הייתה להנגיש את הידע היהודי לכל אדם, בבחינת LET MY PEOPLE KNOW! לצורך כך מעבר לכתיבת ספרים גם הקים רשתות חינוך בארץ ובעולם. בארץ הוא הקים בית ספר יסודי, שתי ישיבות תיכוניות וישיבה גבוהה אחת בגוש עציון. הוא נודע כאחד מתלמידי הרבי מלובביץ', שימש כרב בית כנסת חב"ד "צמח צדק" בעיר העתיקה. נפטר בי"ז באב תש"ף.

מתוך:

שטיינזלץ, עדין אבן ישראל, "עיצוב הייחוד היהודי", בתוך: שמחון דוד וביג'ל דניאל [עורכים], חיי שנה, ירושלים: מכון הישראלי לפרסומים תלמודיים ולמשכל, 2008, עמ' 231-229.

שפיץ יואל, אש לא יכולה לנוח: עוד רגעי חיים עם הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, ראשון לציון: ידיעות ספרים, 2025, עמ' 11-9.