15/06/2026
בשנים האחרונות, המושג “בית” משנה את פניו לנגד עינינו. דווקא מתוך מקומות שבהם הוא התערער, ברור לכולנו שבית הוא כבר מזמן לא רק קירות, תקרה או כתובת. הוא משהו עמוק ורחב הרבה יותר.
ואז מגיע יום כזה. יום של גלימות, כובעים באוויר, חיוכים מאוזן לאוזן ועיניים קצת לחות, יום שמזכיר לנו שבתוך עולם משתנה, בית הוא קודם כל עניין של הלב, של שייכות ושל ביטחון.
בטקס הנוכחי הרגשנו את זה חזק מתמיד.
תמה אחת של “בית” שזורה כחוט השני בין החוויות שלכם, הסטודנטים, לבין פועלם של מקבלי אות הכבוד שלנו השנה. כפי שהיטיב לתאר זאת בדבריו המרגשים אלוף במיל’ ויו״ר הסוכנות היהודית, דורון אלמוג, שבירך גם בשמן של לילי בן עמי (מפורום מיכל סלה) ואורלי רובינזון (ממיזם “חזית הבית”)ותיאר אותן כ״נשים שמשנות את פניה של החברה ונוגעות בפצעיה בידיים חשופות, בונות מחדש מה ששבור ומאירות פעם אחר פעם איפה שחשוך”.
שלושת מקבלי האותות קושרים את כל פועלם במושג של בית – המקום שבו לא מוותרים, אלא נלחמים על התיקון, על החברה שלנו ועל השייכות של כל אחד ואחת.
ובתוך כל הטלטלות שבחוץ, הבית הזה ברופין היה המקום שבו צמחתם בשנים האחרונות.
הוא השולחן הקבוע בכיתה, הספסל בדשא, המרצה שהאמינה בכם ברגע של ספק, והחברים שהפכו למשפחה ובנו יחד אתכם עוגן יציב.
בוגרות והבוגרים היקרים שלנו,
את התארים והתעודות אתם לוקחים אתכם הלאה, אל העולם הגדול והמורכב שמחכה לכם.
אבל את הבית הזה, אתם לא באמת עוזבים. כי בית אמיתי הוא כזה שהדלת שלו תמיד נשארת פתוחה עבורכם, מקום שעיצב את מי שאתם, ושתמיד יהיה גאה בכם.
תודה שנתתם לנו להיות הבית שלכם.
גאים בכן.ם, ומחכים כבר לשמוע על ההצלחות והעשייה שלכם בעולם 💚💙
📸גיל דור, דני גולן, צביקה גולדשטיין